חג פורים !
שמחת אדר :
"משנכנס אדר מרבים בשמחה", ויש לברר על איזו שמחה נאמר שיש להרבותה משנכנס אדר. הנה הרמב"ם כתב בהלכות פורים (פ"ב הי"ז): "מוטב לאדם להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה מפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב אומללים האלו דומה לשכינה, שנאמר להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים". וכתב שם המגיד משנה , דברי רבינו ראויין אלו".
וכיו"ב כתב הרמב"ם בהלכות יו"ט (פ"ו הי"ח): "...וכשהוא אוכל ושותה חייב להאכיל לגר ליתום ולאלמנה עם שאר העניים האומללים וכו'". ואף שם כתב המגיד משנה: "דברים אלו מבוארים בכתוב, והפסוקים שהביא רבינו לראיה ראויין אליו להביאם".
ועוד כתב בהלכות לולב (פ"ח הט"ו): "השמחה שישמח האדם בעשיית המצוה ובאהבת האל עבודה גדולה", ובמגיד משנה שם: "השמחה בעשיית המצוה ולמידת התורה והחכמה היא השמחה האמיתית".
ועל פי זה נראה לפרש, כי " משנכנס אדר מרבים בשמחה", הכוונה על השמחה שנצטוינו לשמח את האחרים. שמחה זו מוטלת עלינו כבר מר"ח אדר, ולא רק ביום הפורים, וכפי שמדגיש הרמב"ם הנ"ל - שהמשמח לב אומללים אלו דומה לשכינה.
ויתכן על כן אמרו חז"ל, שאע"פ שהמועדים יבטלו, פורים לא יבטל, וזאת ע"פ מה שכתב הרמב"ם בהלכות בית הבחירה (פ"ו הט"ז), שקדושת המקדש לא בטלה מפני שקדושתה היא מפני השכינה, ושכינה לא בטלה, מקום השראת שכינה הוא דבר יציב וקבוע לעולם. וגם בעיסוקינו במצוה גדולה זו של שמחת עניים ויתומים, שהוא דומה לשכינה כמו שכתב הרמב"ם הרי שכינה לא בטלה, וימי הפורים האלו לא יעברו מתוך היהודים.
ומפורשים הדברים ב"ספר המכתם" בסוף תענית: "ההרבות בשמחה משנכנס אדר, לא נאמר להרבות מאכלים ומשתאות, אבל לב העניים והאביונים ובכללה כל שמחת מצוה".
ובפרשה זו שאנו קוראים, פרשת תרומה, נצטוינו בציווי - "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם", וכבר הקדים הרמב"ן בפתיחתו לספר שמות, כשיבואו לסיני יעשו משכן ושב הקב"ה להשרות שכינתו ביניהם, ובזה שבו אל מעלת אבותם, ואז נחשבו גאולים. ולכך אנו מייחלים ומצפים בכל מאודנו ובכל נפשנו.
מצוות היום :
מתנות לאביונים
חייב כל אדם ליתן ביום פורים שתי מתנות לשני עניים לפחות וכל המרבה ברוך יהיה. ויתן ביום ולא בלילה, ואם נותן אוכל צריך שיהיה בו כמות של ג' ביצים (כ- 163 גרם) ואם נותן כסף, צריך לתת כסף שאפשר לקנות בו לפחות 163 גרם פת.
אפילו עני המתפרנס מצדקה חייב במתנות לאביונים, ויש פוטרים אותו (הפר"ח שם) וכתוב בספר תורה לשמה שיוכל אביון אחר ליתן לאביון חבירו, וזה ג"כ חוזר ונותן לחבירו (בן איש חי שם טו).
כתב הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה יז) "מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו, שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה שנאמר (ישעיהו נ"ז) להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים".
משלוח מנות
חייב כל אדם לשלוח לחבירו שתי מנות, ביום פורים ולא בלילה ודוקא שני מיני אוכלים לפחות, ויניח כל מין בכלי אחר בפני עצמו, ולא יניח שניהם בכלי אחד, ומשלוח מנות צריך לשלוח לגדול, אבל מתנות לאביונים אפילו נתן לקטן יצא ידי חובה (בן איש חי שם טז). גם האשה חייבת במשלוח מנות ומתנות לאביונים (בן איש חי שם יז ועיין לרמ"א תרצה שכתב ואיש ישלח לאיש ואשה לאשה שם ס"ע ד') וכל זה במשלוח מנות אבל במתנות לאביונים איש יכול לתת לאשה ואשה יכולה לתת לאיש - (שם).
סעודה
מצווה להרבות בסעודת פורים. ועיקר הסעודה ביום, ואם עשאה בלילה - לא יצא ידי חובה. ולפי הסוד טוב לאכול סעודת פורים בבוקר לפני חצות היום. והנוהגים לאוכלה אחרי חצות היום יזכרו להתפלל מנחה קודם לכן, כיוון שאסור לאכול סעודה גדולה קודם מנחה. (שולחן ערוך תרצה ס"ע ב עיין לכף החיים שם ס"ק כג ובמעשה רב סימן רלח שסובר כן. רמ"א סע' א. בן איש חי שם יט).
מנהג יפה לאכול זרעונים בפורים זכר לאכילת זרעונים שאכלו דניאל וחביריו ועשה להם הקב"ה נס בזה (שולחן ערוך תרצה ס"ע ב ומשנה ברורה ס"ק יב שגם אסתר אכלה זרעונים כף החיים שם ס"ק כה, בן איש חי שם יט).
"חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע וכו'", אמנם לא עד בכלל (שולחן ערוך תרצה סע' ב).
מנהג יפה לכתוב "עמלק" ושם "המן" ולמחותם, וקודם שימחם ידרוס ויכה עליהם בסנדלו, ולא ימחם ברוק שבפיו, אלא במים מזוהמים, ואם יש שכר לפניו ימחם בשכר, וסימן: "תנו שכר לאובד" (בן איש חי שם כ).
עשיית מלאכה
אין לעשות מלאכה בפורים, ואין לנשים לכבס וכדו'. ואין להסתפר על ידי יהודי אפילו אם חל יום י"ד בערב שבת (בן איש חי שם כא). ובשולחן ערוך כתב שהכל לפי המנהג ובכל אופן יש להמנע ממלאכה כלשהיא בבוקר אם עושה את הסעודה לפני חצות היום. ואם עושה את הסעודה אחר זמן מנחה גדולה אחר הצהרים - ימנע באותם שעות מלעשות מלאכה (אחרונים).
בפורים לובשים בגדי שבת או בגדים יפים אחרים, ולא ילבשו בגדי חול, כי "זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". ויש לשים לב ללובשם כבר מערב פורים. (שולחן ערוך תרצה ס"ע ב ברמ"א שם).
אבל
אבל תוך י"ב חודש על אב או אם, ואפילו תוך שבעה יקיים משלוח מנות, אך לא ישלח להרבה אלא לאדם אחד, ואחרים לא ישלחו לאבל כלל (שולחן ערוך תרצו ס"ע ו בן איש חי שם יח).
אבל שהוא עני מותר לשלוח לו מנות בפורים אפילו גדולות ביותר (עיין שולחן ערוך תרצו ס"ע ו).
מגילת אסתר :
למה נקראת מגילת אסתר בשם זה?
לפי פשט הדברים מגילת אסתר נקראת בשם זה, משום שהדמות המרכזית במגילה היא אסתר המלכה. אך יש רובד נוסף שאותו נשתדל לבאר.
למה נקרא העולם - "עולם"?
ה' יתברך ברא את עולמנו זה, והעלים את עצמו בתוכו ואיפשר מצב שיהיה ניתן לחיות בעולם מבלי לחוש במציאות ה'. ולכן המילה "עולם" באה מלשון העלם. ה' העלים והסתיר את עצמו בעולם, מעין מה שאמר ישעיה הנביא, "אכן אתה אל מסתתר" (ישעיה מה, טו). רמז לעניין זה הוא שהמילה 'אלוהים' עולה בגמטריא "הטבע" (86), שכן הטבע בחוקיותו מסתיר למעשה את התגלות ה'. העולם מעלים את ה', ותפקידנו הוא לגלות את ה', או במילים אחרות עלינו לגלות את ההסתר (מגילת אסתר) שהסתיר ה' את עצמו.
על הניסים
בשני זמנים אנו מברכים את ברכת 'על הניסים', בחנוכה ובפורים. בחנוכה, הנס שה' עשה לנו ברור ומובן. היה פך קטן שהיה אמור לדלוק יום אחד והוא דלק שמונה ימים. אך בפורים, הנס שה' עשה, לכאורה, כלל וכלל אינו ברור.
הכל רגיל
ניתן לקרא את המגילה בתור 'סיפור עם' יפה: הייתה גזרה על היהודים, והמלכה שהיא יהודייה ב'מקרה', החשידה את מחולל הגזרה (המן) על המלך כמו שמבארת הגמרא:
"תנו רבנן: מה ראתה אסתר שזימנה את המן?... רבי יהושע בן קרחה אומר: (שאסתר אמרה) אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא" (מגילה טו
. ומבאר רש " יש"יהרג הוא והיא - שיחשדני המלך ממנו (מהמן), ויהרוג את שנינו". כלומר בכך שאסתר הזמינה את המלך והמן אל המשתה, היא החשידה את שניהם בעיני המלך וגרמה לו לחשוב שהיא והמן חותרים כנגדו.
היא החשידה את המן על המלך והצליחה, שכן באותו ערב נדדה שנת המלך. כמו שאומרת הגמרא על הפסוק" בלילה ההוא נדדה שנת המלך ", "אמר (אחשורוש): מאי דקמן דזמינתיה (למה זמנה) אסתר להמן? דלמא עצה קא שקלי עילויה דההוא גברא למקטליה (אולי הם רוצים להרוג אותי)" (מגילה טו. ולבסוף המלך הרג את המן והתבטלה הגזרה.
הכל טבעי לגמרי. אז היכן הנס?
המלך - מלכו של עולם
אך ניתן לקרוא את המגילה באופן אחר לגמרי, ולומר שכל מה שקרה במגילה, הוא מעשה ה'. ובאמת חז"ל מלמדים אותנו כי כל מקום שנאמר "המלך" במגילה, הכוונה היא לקב"ה, שהוא מלכו של עולם:"בלילה ההוא נדדה שנת המלך, אמר רבי תנחום: נדדה שנת מלכו של עולם" (שם). "וחמת המלך שככה, שתי שכיכות הללו למה? אחת של מלכו של עולם ואחת של אחשורוש" (מגילה טז.).
שם ה' לא מופיע במגילה אך הוא רמוז בה: המילים "י בא ה מלך ו המן ה יום", בר"ת, הם למעשה השם המפורש. שכן למעשה התחלת ביטול הגזרה הייתה בהזמנת אסתר את המן למשתה עם המלך. ולכן במילים אלו רמוז שם ה'.
גילוי ההסתר
נמצינו למדים שעניין מגילת אסתר הוא גילוי ההסתר. דהיינו להראות שגם בסיפורים הפשוטים של החיים, ה' נמצא ומסתתר. יש מבעד לחיים הרגילים שלנו מישהו היושב ומשגיח עלינו ומסובב את הכל בצורה הטובה ביותר. והרא?ייה הזאת היא למעשה גילוי ההסתר שבעולם.
ולכן בפורים אחרי שקוראים את המגילה לוגמים לגימה (מגילה- אותיות לגימה), שכן נכנס יין ויוצא סוד. הסוד הוא לגלות ולומר שגם את הדברים הנראים טבעיים לחלוטין, ה' עשה וחולל
.
לסיכום
מגילת אסתר נקראת בשם זה בגלל שהיא מלמדת אותנו לגלות את ההסתר שבמציאות, בכך שהיא מחדשת לנו שגם את הסיפורים הפשוטים של החיים שנראים טבעיים לגמרי, מחולל ה'.
יחודו של חג הפורים :
ענינו של חג הפורים משונה במקצת בהשואה לחגי ישראל האחרים במועד, בספר, בסיפור ובמצוה.
שינוי במועד - כיצד?
לחג נקבעו שני ימים לפי מקומות שונים, למרות שחגי ישראל משותפים בזמנם עם כל ישראל החוגגים אותם באותו יום. והנה דוקא חג הפורים, ישנם החוגגים אותו ביום י"ד, וישנם בט"ו באדר. גם הטעם לחגיגה כפולה זו אינו ברור - החלוקה נעשית על פי מצב הערים בימי יהושע בן-נון, כשהנס התרחש למעלה מ-900 שנים אחרי יהושע ותקופתו. דבר נוסף, הנס התרחש ברובו בחוץ לארץ, וזמן חגיגתו נקבע על פי מצב הערים בארץ ישראל.
שינוי בספר - מהו?
ספרו של חג הפורים הוא מגילת אסתר. זהו ספר קדוש שהרי הוא בכלל כתבי הקודש של התנ"ך, ובכל זאת אין בו אפילו פעם אחת התייחסות לשמו של הקב"ה.
שינוי בסיפור - מהו?
ספור הנס. לכאורה לא אירע שום דבר היוצא מגדר הרגיל. שכן, הסיפור עוסק במלך רודף תענוגות שאשתו המלכה השפיעה עליו לשנות את מדיניות הפנים שלו. התרחשות שכזו נדושה מאוד בספרי ההיסטוריה העוסקים בשליטים ורודנים, מאז ועד היום. אין שום דמיון בין ניסי יציאת מצרים, או אפילו נס פך השמן בחנוכה, לעומת המהלך הרגיל של סדר המאורעות שבמגילה.
שינוי במצוה- כיצד? ציוונו חז"ל לאכול ולשתות עד דלא ידע. גם זוהי מצוה לא אופיינית לתורתנו, הן שבכתב והן שבעל פה.
מפתח להסברת הדברים נראה להביא מדברי הגמרא במסכת חולין , ועל פי פירוש המהר"ל למגילת אסתר, בספרו "אור חדש". בגמרא מובאות במרוכז שאלות משונות ותשובות לא פחות מוזרות: המן מן התורה- מנין? ולכאורה, מה איכפת לנו אם המן נמצא בתורה או לא?! עונה הגמרא: מפסוק המופיע בחטאו של אדם הראשון, כנאמר: "המן העץ אשר צויתיך". אסתר מן התורה- מנין? שנאמר : "ואנכי הסתר אסתיר פני מהם", המילה "אסתיר" הכתובה ללא האות יוד, רומזת ונראית כמילה אסתר. שאלה שלישית: מרדכי מן התורה- מנין? בהקשר לזה לא נמצא צרוף אותיות, ולכן התשובה היא על פי מה שנאמר : "קח לך בשמים ראש מר דרור", ומתרגם אונקלוס את המילים: "מר דרור" - מירא דכיא, שבהם ישנם אותיות מרדכי.
מה פירושן של שאלות ותשובות אלו? יתכן לומר שחז"ל באו לבאר לנו שספור המגילה הינו עמוק מאוד ואין להתייחס אליו כאל מאורע בעל ערך לתקופתו בלבד, אלא הינו מערכה אחת בתוך דפי ההיסטוריה הבאה להורות על מהלך ההיסטוריה כולה.
המן
אין להבין את רשעותו של המן כאילו היא מתחילה ונגמרת באישיותו המרושעת של אותו צורר. שכן, אדם שמסוגל בגלל שנאה פרטית לתכנן השמדה של עם שלם: אנשים, נשים, זקנים וטף, הוא לא אדם רגיל. כח הרע שבו הינו גדול ומקיף מכדי להיות פרטי. על אותו אדם בליעל באו חז"ל ללמדנו, ששורשו נעוץ בחטא הראשון בעולם, אותו חטא שהביא לגזירת מר המות על האדם ותולדותיו. מכח שלילי כזה צמח, ברבות הימים, הקוץ המכאיב בדמות אדם שנקרא: "המן".
אסתר
כיצד יתכן להבין את השפל שהגיעה אליו האומה הישראלית הקדושה, אשר בה בחר ה' מכל העמים, בהיותה בזויה ושפלה בין העמים, עד שכאשר בא איש משחית לכלות בה את ארסו, לא קם אדם בעולם להגן עליה או למחות נגד הרשע המתוכנן? אפילו כשכבר סוף סוף בא הנס הוא לא מגיע על ידי צדיק או מנהיג ישראלי בולט בהנהגתו, אלא דוקא על ידי אישה וקסמה הגופני, שבא לידי ביטוי במשתה המלך השיכור בעל התאוות. האם מצב כזה גם הוא קשור להשגחתו של הבורא, האם בתורה הנתונה מפיו היה גלוי וצפוי רגע כזה? והנה באה התשובה: "הסתר אסתר". הסתרה כפולה, כאשר אפילו היוד הרומזת להשגחתו של הבורא נעלמת בכתיבה ומורגשת רק בקריאה. לאמור: השגחה נפלאה בתוך עומק הסתר פנים נורא.
מרדכי
בראייתו המיוחדת תופס ומבין את גודל השעה הן מצד הסכנה והן מצד ההזדמנות, ובפעילותו המיוחדת מאחורי הקלעים מצליח להדביר את רשעותו של המן. מהיכן צמח כח מיוחד זה? בתוך המקדש היתה עבודה נסתרת והיא עבודת הקטורת. הקטורת, העוצרת את המגפה, כללה בין הסממנים המיוחדים שבה, בעלי הריח המבשם, גם סממן אחד בעל ריח רע בלתי נסבל, ואותה הקטורת מבסמת גם אותו בריחה הטוב. זהו סוד כוחו של מרדכי: מתוך עדינות הקודש של הקטורת, בכוח נשמתו היוצא משם לעצור ולעדן את קושי השעה, עד שהוא מתקנה ומבסמה, ובהנהגתו נהפך החושך לאור, והאפילה לאור גדול.
כעת, לאחר שהגמרא פתחה לנו את האשנב, נוכל להתבונן ולראות את התמונה כולה. מאז חטאו של האדם מתנהל מאבק איתנים בין הטוב שבאדם, השואף לחזור לעברו שבגן עדן ולטהר את העולם מקללתו הנוראה, לבין טומאת הנחש האיומה, השואפת להטביע את העולם כולו בדם ואש. מאבק זה חדר לתוך המין האנושי והתרכז בשני מוקדים, שבהם ועל ידם נמשך מאבק איתנים של הטוב והרע- ישראל ועמלק.
מאז יציאת ישראל ממצרים והתהוותו לעם, ברגע בו קיבל כח הטוב ביסוס ציבורי, בא עמלק לזנב בנחשלים ולפגוע בישראל. עמלק, נכדו של עשו שנאמר בו: "ועל חרבך תחיה" הוא זה שעומד בראש המאבק נגד ישראל מאז ועד היום. המן הרשע הוא צאצאו של אגג מלך עמלק שנלחם עם שאול המלך, שהיה המלך הראשון של ישראל. מלחמת האומות שהיתה ביציאת מצרים ובמלכות ישראל בארצו, היא זאת שנמשכה בגלות, בין מרדכי ואסתר מחד, להמן וזרש וכל אוהביו מאידך. מלחמתו של המן היא רק המשך, ולא התחלה. ההתחלה היתה בזמן משה רבינו, כאשר בראש הלוחמים היה תלמידו הנאמן של משה רבינו יהושע בן-נון. הוא התלמיד המגשים את תורת משה הנתונה מפי ה' ומכניס את ישראל לארץ, והוא המכניע את עמלק.
על כן בחג זה, המלמד על הנצחון הנפלא של הטוב על הרע, נצחון שהיה במצב הקשה ביותר שניתן לתאר בו את עם ישראל: עם השרוי בגלות בלי הנהגה, כאשר בעולם שולט מלך שיכור המוכר את העם לרודף נפשם בחינם. דוקא בחג זה יש להזכיר ולציין את יהושע בן-נון הלוחם בעמלק ובונה ומיישב את ישראל בארץ.
מכאן, שתכלית המלחמה ברע היא לבסס ולחזק את הטוב על כל מדרגותיו הפרוזות והמוקפות. העובדה שהמגילה נכתבה בלי אזכרת השם, והסיפור נראה טבעי, הוא עומק מחשבת ה' ושמירתו על ישראל גם במקום שהעין לא רואה אותו בכלל. גם חגיגתו של החג הנעשית על ידי השתכרות, שפירושה העלמת השכל וההכרה, מתאימה לענינו של החג המעיד על שליטת ה' גם במצבים בהם אין לנו הכרה כלל.
בימנו אלה, בהם נבנית ומשתכללת מלכות ישראל, אנו עומדים מול המשך המאבק עם זרע עמלק המנסה בעזרת כל הגוים לעצור את המשך הבנין. ומי שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם, הוא יצילנו ויצעידנו מחיל אל חיל גם היום הזה, ומעתה ועד עולם, הן בניסים הנגלים והן באלו הנסתרים.
